חולדת החוף

 

חולדת-החוף נראית כעכבר גדול ומגושם והיא משתייכת אל משפחת העכבריים. כינויה העממי – עכברוש. היא מחבבת משכנות אדם ונפוצה מאוד ביישובי מישור-החוף, ליד מתקני אשפה, בצינורות ביוב ובלולים.
מוצאה של חולדת החוף במזרח אסיה. בערי הנמל נכנסות החולדות לאוניות, וכך הן מגיעות לכל העולם כמעט.
חולדת החוף הינה מכרסם גדול יחסית – גודלה 22.5 ס"מ ואורך זנבה 19 ס"מ נוספים. זנבה חשוף מפרווה. ברגליה האחוריות יש קרומי עור המאפשרים לה שחייה וצלילה.
היא פעילה בלילה אך לעתים גם ביום. היא חיה במחילות מרובות חדרים ומפותלות. במקומות צפופים, כמו שכונות עוני, היא פעילה גם ביום.
חולדת החוף חברותית ביותר. היא חיה בחבורות פוליגמיות (מספר נקבות וזכר אחד) , השומרות על תחום מחייתן מפני חולדות זרות. בחבורה קיים דירוג חברתי והזכר השולט מזדווג עם רוב הנקבות שבחבורה.
חולדת החוף אוכלת-כל -היא ניזונה מהחי ומהצומח.
רבייתה של חולדת החוף מתרחשת בכל עונות השנה. היא ממליטה במחילות בקרקע או במחבואים נמוכים, שלוש עד שש פעמים בשנה. משך ההריון 21-22 ימים. מספר הצאצאים הממוצע הוא 6-12.
הגורים מגיעים לעצמאות בגיל שישה שבועות. לבגרות מינית הם מגיעים בגיל שלושה חודשים.
חולדת החוף לומדת מניסיון העבר – היא אינה אוכלת סוג מזון שהרעיל אותה או כזה שהרעיל אחרות, ואינה מתפתה להיכנס למלכודת. הדבר מקשה על הדברתן של החולדות ומסייע לתפוצתן.
החולדות גורמות נזקים למזונות האדם, מזהמות מחסנים ומעבירות מחלות קשות כמו טיפוס ודבר.
לעומת זאת, בויתו ופותחו על ידי האדם זנים שונים של חולדה לבנה, שחשיבותם רבה למדע. חולדת מעבדה זו משמשת למחקר מדעי ורפואי, וזנים מיוחדים שלה משמשים למחקר פסיכולוגי.